המון פעמים כבר סופרה האגדה על סידהרתא גוטאמה, הבודהה, הנסיך הודי שהחכמה הראדיקלית והנועזת שהוא לימד השפיעה על מיליוני אנשים, שינתה את פניה של אסיה ובשנים האחרונות משפיעה מאד גם על המערב.
גם אני אספר את הסיפור הזה למענכם ולמעני, בכוונתי להציג את הסיפור כמסע רוחני; איזה סיפור הסיפור הזה בעצם מספר לנו, ואיך זה קשור אלי ולמסע שלי, שלך ושל כל אחד מאתנו.
סידהרתא גוטאמה נולד לפני כ-2600 שנה למלך בממלכה בצפון הודו (דרום נפאל של היום).
כמקובל, הוזמן קורא עתידות חכם כדי לחזות את עתידו של הילד וזה היה דברו:
אם ידע חולי, זקנה ומוות – יהיה למנהיג רוחני הכי גדול שהיה עד עכשיו, ואם לא ידע חולי, זקנה ומוות יהיה למלך גדול מכל המלכים שהיו עד עכשיו ויאחד את הודו לממלכה אחת.
אביו המלך שרצה להבטיח את קיומה של ממלכתו ציווה למנוע מהנסיך כל מגע עם חולי, זקנה ומוות.
וכך נכלא סידהרתא בארמון המלך כאשר רק אנשים יפים צעירים ובריאים היו סביבו. גם כאשר יצא לסיבוב בכרכרתו בעיר, פונו מהרחובות כל הקבצנים, הזקנים, החולים נוקתה הזוהמה ואפילו עלי השלכת נאספו מהאדמה.
רובנו נולדנו עם תנאים ונסיבות של נסיכים. אנו חיים/ות בעולם של שפע, רווחה ואפשרויות אינסופיות. כמעט כל מה שנרצה נוכל להשיג.
גם אנחנו הרחקנו מעצמנו מראות של סבל – את החולים הכנסנו לבתי חולים, את הזקנים לבתי אבות ואת המתים רחוק מהעין. כלאנו את עצמנו בארמון של הכחשה ועיוורון כלפי הטבע האמתי של החיים ואנחנו חיים כאילו לא נזדקן ונמות לעולם וכאילו הבריאות שלנו לא קשורה לאורח החיים שלנו; אוכלים/ות רע, מעשנים/ות, כועסים/ות, מזהמים את כדור הארץ ואת המזון שלנו ולא עושים/ות פעילות גופנית מספקת.
כך סידהרתא בילה 29 שנים בעולם שכולו טוב, מתמסר ומתמכר לחיי התענוגות והשפע ואפילו התחתן והוליד בן
ואז, כמו שקורה בחיים ואמיתיים, פתאום נוצר סדק – יום אחד במהלך הטיול בעיר ראה איש זקן ברחוב, סידהרתא שאל את המשרת – מה הבעיה אתו? ובכן, ענה המשרת, הוא זקן, כולנו מזדקנים קצת בכל יום.
ואז הוא ראה איש חולה שוכב על האדמה ושאל שוב את המשרת – מה הבעיה אתו? ענה המשרת – הוא חולה, כולנו עשויים לחלות. בהמשך הטיול ראה סידהרתא גופה מובלת לשריפה ושאל מה זה? ענה לו המשרת – זאת גופה, בן אדם מת, גורל כל היצורים החיים הוא למות יום אחד.
סידהרתא היה המום, הוא חשב שהכל נצחי, הכל נשאר צעיר לנצח. למזלו ולמזלנו האדם הבא בו נתקל היה סגפן יוגי, סידהרתא זיהה שהאיש הזה חותר להגיע לקיום שמעבר לכל אלה ואמר –כזה אני רוצה להיות.
לעיתים מזדמנים לחיים שלנו סדקים דרכם החיים מתגלים לנו כפי שהם, מעבר לחזות ההכחשה, האשליות, מעבר להתניות של הכלא שבו אנו שבויים/ות, אחוזים/ות בדעות והשקפות שהוטבעו בנו במשך שנים רבות.
סדקים אלו יכולים להגרם ע"י חוויות נעימות כמו טיול לחו"ל, או התרגשות מעוצמתו ויופיו של הטבע או חוויות לא נעימות כמו מוות של אדם קרוב, פיטורים מהעבודה או אסון גדול. הם יכולים להיות אפיזודה חולפת או הזדמנות לשינוי רדיקאלי.
סידהרתא עזב את הארמון, את אשתו והילד ויצא למסע חיפושים קיצוני. כאשר השאלה שמנחה אותו במסע היא מאיפה בא הסבל ואיך אפשר להקל עליו. במהלך 6 השנים הבאות עבר לימודים והכשרות אצל מורים יוגים וסגפנים אשר הדגישו טכניקות של שלילת הגוף והמחשבה כדרך לשחרור. הוא התנסה בסיגופים קיצוניים המסורת מספרת שניזון מגרגר אחד של אורז ליום. בדרכו הזאת אמנם הפך למורה דרך מוערך, אסף סביבו תלמידים ונעשה לבעל כוחות על טבעיים. אולם לא מצא את התשובות לשאלותיו. מלבד הסקרנות מניעה את סידהרתא גם המוטיבציה לרפא.
לרוב אנחנו שוקעים/ות בפתרונות שמערפלים את החושים שלנו. דרך חיים שנשמעת כמו דרך טובה והגיונית. (קריירה מטאורית ומשכורת טובות, התמסרות דתית, השתייכות לקהילה, נישואין, השתייכות לעם או לאום, הזדהות פוליטית, ואפילו אוהד שרוף של מועדון כדורגל….. ) אבל מבפנים אנחנו יודעים/ות שהדרך הזאת לא ממש נותנת מענה לשאלות הבסיסיות שלנו, למאווה האמתי והעמוק שלנו.
סידהרתא התאכזב, החליט להפסיק את החיפוש ולוותר על דבר שהיה תכלית חייו בשש השנים האחרונות.
הוא מתיישב בבודגאיה שבצפון הודו, תחת העץ. עוברת במקום נערה שהייתה בדרכה למקדש ובידה מנחה לאלים, היא רואה את סידהרתא שנראה די מוזנח בשלב הזה – כולו עור ועצמות, ריח רע עולה ממנו, שיער פרוע ומטונף, ציפורניים ארוכות והיא מניחה לפניו את המנחה. סידהרתא מאד נרגש מהמחווה הזאת של חמלה, אוכל מהמנחה ושובר את הצום.
לפעמים דרך החיים שלנו מתישה אותנו; המרדף אחרי הסטטוס, החלומות, ההישגים.
העבודה הקשה, החיים בערים הצפופות והעשנות, התזונה הגרועה, אוכל תעשייתי, הורמונים, כימיקלים, חוסר תנועה, יותר מדי שעות טלוויזיה, יותר מדי תרופות, יותר מדי מתח ותסכול. מבחוץ אולי אנחנו נראים מליון דולר, אבל מבפנים אנחנו חולים, עצובים, בודדים ומתוסכלים.
סידהרתא מתיישב מתחת לעץ ומחליט – אני רוצה להבין ולא אזוז מכאן עד שאבין, הוא נכנס למצב של מדיטציה. ואז מופיע מארה – אל המוות והזמן ההינדי. ומארה מחליט להפריע לסידהרתא להגיע להבנה.
הוא מתחיל לשלוח אליו דמויות שיסיחו את דעתו ממטרתו. חלק מהדמויות הן מפחידות ומאיימות; שדים, מפלצות, נחשי קוברה ורוחות רעות, חלקן מאד מפתות; בחורות יפות שמנגנות ורוקדות. אפילו את בתו היפה שלח כדי להסיח את דעתו. וגם תכונות כמו גאווה ועצלות ורכושנות וחמדנות שלח מארה לסידהרתא באותו הלילה. וסידהרתא מתבונן בכל הדמויות ופתאום עולה בו ההכרה – זה אני! אני השדים, אני המפלצות, אני הפיתויים, אני התכונות.
כאן הוא בעצם קובע עובדה שהיא אחת מתפיסות הבסיס בבודהיזם – הכל זה אני, כל הדמויות האלה זה בפנים, לא בחוץ, זאת התודעה שמייצרת את השדים והפיתויים. את ההבנה שהאחריות לסבלו ולאושרו של האדם נמצאת בידיו שלו.
רבים מאתנו נסחפים עם חיים של שכחה, חיים של עייפות כרונית, ותסכול, בדידות וכאב וחושבים שאנחנו קורבנות של הנסיבות, מקווים שתכף יקרה לנו משהו טוב. תמיד יש את מי להאשים; השכנים, המדינה, ראש הממשלה, הפקיד בבנק, ההורים…..
הכעסים, הפחדים והפיתויים הם הסוהרים שמחזיקים אותנו מכווצים בתוך החיים הקטנים שלנו. אנחנו יודעים שאנחנו חיים רק 10% מהפוטנציאל שלנו, אבל לא מסוגלים לצאת מהלופ.
בתום הלילה סידהרתא חווה התעוררות ולכן הוא נקרא "הבודהה" – זה שהתעורר. ההתעוררות שלו היא התעוררות מתוך שינה של בלבול קיומי וחוסר בהירות לגבי המציאות כפי שהיא לתוך חוויה של ידיעה ובהירות. הייתה זו הייתה התעוררות כה מדהימה, מושלמת ובלתי צפויה שהוא חשב שאין דרך להעביר את הדברים שהוא יודע לאנשים אחרים אשר שקועים עדיין בערפולי הבלבול וחיים בתוך הכבלים של הדחפים הכפייתיים וההשתוקקות.
לחופש המוחלט של הלב והתודעה מהתניות וכבלים ולדרך המובילה לשחרור הזה הוא קרא "דהרמה"
האם עדיין מקוננות בתוכי השאלות הגדולות של הקיום, האם יש בי את הרצון העז לפגוש את הדרך והפתרון, האם יש בי את הנכונות והפתיחות לשמוע ולהכיר דרך מפתיעה וחדשה. וכאשר אתקל בתשובה לשאלות הגדולות שלי האם אהיה מספיק קשוב/ה כדי לשמוע את התשובה ולקבל אותה כפי שקיבל הבודהה את התשובה לבעיות הקיומיות אותן הוא שאל, האם אני צמא/ה לחופש ושחרור מהמגבלות של הפחדים והתשוקות שממלאות את הלב והתודעה שלי?
לאחר שהתעורר הבודהה, הלך לדרכו שמח וטוב לב להנות מההתעוררות הרוחנית שלו……
מספרת המסורת שמיד ירדו אליו האלים לקרוא אותו לסדר ואמרו לו שהוא צריך ללמד אנשים את החכמה שהוא קיבל. הבודהה אמר לא תודה, זה ממש מסובך מדי מעודן מדי, הם שקועים בתרדמה עמוקה ועיניהם מכוסות אבק, אף אחד לא יבין את זה. ואז האלים אמרו – יש אנשים שיש להם רק מעט אבק בעיניים, תתחיל איתם. הבודהה התרצה והבין שהחכמה שניתנה לו נתנה על מנת שיביא מרפא לעולם ולבני אדם.
במקום שנקרא סארנת', בפארק האיילים נשא את הדרשה הראשונה שלו, "הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה". בה הוא מפרט את עיקרי התובנות אליהן הגיע, התובנות שמהוות את הבסיס לדרך הבודהיסטית;
למה הדהרמה נקראת "דרך האמצע" ומהן ארבע האמיתות הנאצלות לגבי מהו הסבל שאנו חווים, מה מקורו ומה עלינו לעשות כדי להשתחרר ממנו.
החיים מזמנים לכולנו מתנות. מתנות של חומר, מתנות של רוח, חוויות מעשירות, התעוררויות קטנות, כישורים, כישרונות, יכולות, יופי חיצוני, ידע, ועוד.
בדרך כלל אנחנו חושבים רק מה אני יכול לעשות עם זה כדי לקדם את עצמי, כדי להשיג עוד רכוש, חברים, אהבה, כבוד, מעמד, ביטחון……
הסיפור של סידהרתא שנהייה לבודהה הוא סיפור על אדם שהחליט לצאת מאזור הנוחות ולהעביר הלאה את מתנת החכמה אותה קיבל בנוגע לסבל. מעשה זה של חמלה ונדיבות השפיע ושינה את חייהם של מיליוני אנשים ברחבי העולם וממשיך להתהדהד עד היום בלב של כל מי שנחשף לדהרמה.
בפוסט הבא נתחיל להכיר את ארבעת האמיתות הנאצלות ואת הדהרמה.